תביעה קטנה/יעוץ וגישור

WWW.TviaKtana.co.il

עו"ד הדס קריספי
נטלי אדר מגשרת מוסמכת
פתרון סכסוכים בדרך אחרת

 

 
דף הבית >> פסיקה >> ת.ק 1511/06 אליתים נגד קייטרינג התאנה
 

1

 

   

בתי המשפט

 

בית משפט לתביעות קטנות רמלה

תק 001511/06

 

בפני:

בפני כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט

תאריך:

11/10/2006

 

 

 

 

 

 

בעניין:

אליתים יצחק ומירי

 

 

 

 

התובעים

 

נ  ג  ד

 

 

דורון פלד – קייטרינג התאנה

 

 

 

 

נתבע

פסק דין

התובעים חגגו לבתם חגיגת בת מצווה, אירוע שתוכנן בקפידה, כך לדבריהם, והיה אמור לשמח את בתם כמו גם את ההורים-התובעים ואת אורחיהם, ותחת זאת נגרם מפח נפש לתובעים ולאורחים כתוצאה מרמת האוכל הירודה שסופקה באירוע בת המצווה.

התובעים הבהירו כי בטרם האירוע ערכו בדיקות ואף "הוזמנו לטעימות" ומאחר ש"הטעימות היו מעולות והכל היה לשביעות רצוננו" סיכמו עם הנתבע את פרטי ההזמנה – התפריט, מספר האנשים וכו'.

לכתב התביעה צורף עותק של ההסכמות שנערך ע"י הנתבע, על גבי דפי הפירמה שלו, וכלל את תפריט ארוחת הערב שתוגש, מפרט השתיה, היין, התוספות וכו'.

התובעים טענו כי בערב האירוע הוגשו שתיים מתוך שלוש המנות העיקריות עליהם הוסכם, באופן שאינו מקובל, קרי הבשר והעוף לא בושלו כיאות, והם "דיממו והוגשו נא ולא ראויים למאכל" [מצוטט מהתביעה].

התובעים ציינו בהגינותם, כי בערב האירוע לא היו ערים לכשלון הארוחה,  "באותו ערב היינו מאוד נרגשים ולא ראינו את הדברים בפרופורציה הנכונה. רק למחרת קבלנו טלפונים רבים מחברים ונגרמה לנו עגמת נפש נוראית" [עמ' 2] וכן "קבלנו שיחות טלפון ממשפחתנו ומחברים עם ביקורת קשה מאוד, שהאוכל הוגש לא מבושל לא אכיל ..." [מכתב התביעה].

בתמיכה לגרסתם התיצב להעיד חבר המשפחה שדבריו, בקצירת האומר, דומים לעדות התובעים, וכדי לסבר אוזני אף העצים את גודל כשלון הערב, "מעולם לא נכחתי באירוע מחפיר מבחינת רמת האוכל...זה היה מתחת לכל ביקורת" [עמ' 2]. 

גם צלם הוידאו של האירוע התיצב לעדות, ומאחר שאין לו כל ענין בתוצאות הדיון, ואין הוא חבר או מכר של התובעים ראיתי ליחס לעדותו משקל רב.

ה'צלם' העיד כי הוא מצלם מזה 18 שנה באירועים ואף מכיר את הנתבע "מאירועים שהוא עשה במקום וכבר צילמתי שם וגם טעמתי מאוכל שהוא עשה בעבר, לא פעם אחת" [עמ' 3] הצלם, מר כהן, העיד כי הוא נוהג לצלם את האוכל המונח על השולחנות ועל המזנון בטרם יאכלו האורחים, ובמקרה בו עסקינן העיד כי "ראיתי שהבשר היה נא, לא כמו שאני רגיל לראות...צילמתי משהו כמו 10 שניות והפסקתי כי לא רציתי לצלם את התמונות של הבשר להראות את זה לבעל האירוע שיראה את הבשר הנא" [עמ' 3], מר כהן הוסיף כי צלם הסטילס כן צילם את הבשר ודוגמת התמונות אכן צורפה לתיק בית המשפט.

אומר כבר כי שתי התמונות מעוררות תחושה לא נוחה, ומראה העינים אכן עולה על כל תיאור של מי מהעדים.

מר כהן התיחס גם למנת הפרגיות שהיתה חלק מהתפריט, לדבריו משהוגשה לו מנה בלתי אכילה חזר ביחד עם צלם הסטילס, שאף הוא סבר שמנת הבשר אינה אכילה, ל"מזנון היו שם פרגיות, ושוב הסיפור חזר על עצמו. הבשר היה נא..." [עמ' 4].

אל מול העדויות ששמעתי והתמונות שראיתי, התיצב הנתבע להדוף את התביעה. הנתבע לא השכיל להזמין עדים, לא טרח להזמין מי מהמלצרים שעבדו עמו באותו ערב, לא מי מהטבחים שעמלו על הכנת האוכל, או מי מהמופקדים על ההגשה של בשר האנטריקוט הנראה בתמונות, גם לא מי שהופקד על הגשת הפרגיות, ואפילו לא את האחראי על פינת האספרסו בר  -  הנתבע בחר להתיצב לבדו ולהעיד.

 יאמר כבר כי להמנעות בעל דין מלהביא ראיות שבשליטתו, ושבידיו להציגן בפני בית המשפט אך הוא אינו עושה כן, יש משמעות משפטית (והרי כל העדים הפוטנציאליים עבדו אצלו) "...כלל נקוט שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית משפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת כנגדו..." ע"א 2275/90 לימה נ. רוזנברג , פד"י מ"ז (2) 605, וכן בספרו של י. קדמי על הראיות, חלק שלישי, מהדורת תשס"ד,עמ' 1649).

אלא שלא רק חֶסֶר עדויות מטעם הנתבע מבסס את תביעת התובעים, גם הנתבע בעצמו היה ער ל'קושי' באירוע "אין ספק שהאירוע מבחינתם לא היה מוצלח, נכון שאני טוען שהאירוע לא היה להם טוב..." [עמ' 4]. התובע טען כי האוכל שנבחר ע"י התובעים לא תאם לסוג האורחים, וכי הוא צפה זאת בעוד מועד, והתריע על כך בפניהם בעת ההזמנה. אלא שלענין זה עומדת גרסת התובעים כי לא היו דברים מעולם, ואני מקבלת את דבריהם.

לטעמי, אם אכן צפה הנתבע, שהוא בעל המקצוע וממנו מצפה המזמין ליעוץ והכוונה, שההזמנה אינה ראויה ל'סוג זה של קהל' היה עליו לעמוד על דעתו זו, ואם המזמינים אינם מקבלים עצתו, עליו להזהירם מפני התוצאות ולפחות לציין את האזהרה בכתובים. לא מצאתי בהסכמות דבר על רמת הצלייה, בודאי לא על הגשת פרגיות לא מבושלות! מקובלת עלי גרסת התובעים שכלל לא אוזכר אופן הגשת הבשר, שהרי לא ברור באיזה שלב היתה השיחה לענין זה, המוכחשת כשלעצמה על ידי התובעים, שהרי במועד הטעימות היו התובעים שבעי רצון מהבשר ומדרגת צליתו, ועל כן הזמינו את המנה הזו, ועוד הסתבר לפי דברי הנתבע בעצמו כי "הם היו אצלי בטעימות אך בטעימות האנטריקוט לא היה בכזו פריסה" [עמ' 4] – אם כך, כיצד היו התובעים יכולים לדעת שיהיה שינוי בין אופן הגשת הבשר באירוע לבין זה שטעמו במועד הטעימות, ואליו כיוונו כאשר הזמינו את המנה שערבה לחיכם.

אומר כי התובעים הרשימו אותי בכנותם, ואינני סבורה כי היה עולה בדעתם לתבוע את הנתבע אם לא נפגעו פגיעה של ממש מרמת האוכל באירוע ש"תכננו בקפידה". יחד עם זאת אומר גם כי הנתבע הרשים אותי ביושרו ובהגינותו ואין לי ספק כי היה מעונין שהאירוע יצליח ואף הוא הבין בעצמו כי האירוע נכשל  "האירוע מבחינתי לא היה בסדר כי הם לא היו מרוצים..." וכן "...הרגשתי לא נוח..." וגם "אני הרגשתי לא טוב שהם לא היו מרוצים...האירוע לא היה מוצלח כי מבחינתי כשלקוח לא מרוצה, אז האירוע לא מוצלח .." [עמ' 4].  

ולשאלת התובע "למה לא אמרת לנו מלכתחילה שהבשר מדמם ..." השיב הנתבע בהגינותו כי "במחשבה לאחור זו היתה טעות" [עמ' 5].

מכל האמור אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, נראה כי המנות העיקריות אכן לא היו מבושלות כראוי, כך לפי דברי עדי התביעה ובמיוחד נתתי דעתי לדברי העד האוביקטיבי, וכן לפי מראה העינים כפי שראיתי בתמונות!

האירוע הוא חד-פעמי, ועל כשלונו ניתן לפצות בכסף בלבד, שהרי חגיגת בת המצווה כבר נחוגה!

לאור העובדה שהראיות שהיו בפני התיחסו לשתי המנות העיקריות מבין כל המנות, ולאור העובדה כי לא היו בפני ראיות על כֶּשֶל בהגשת שאר המנות עליהם התחייב הנתבע, גם לא היו בפני ראיות על מספר המוזמנים שהגיעו לאירוע וגם לא לענין מספר המלצרים ששירתו את קהל המוזמנים, אין בידי להעריך האם הופר ההסכם גם לענין זה, ולאחר שהבאתי במסגרת שיקולי את גובה התמורה ששולמה לנתבע, ראיתי לחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של -.10,000₪ בגין הפרת ההסכם ועגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובעים.

כמו כן ראיתי לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט, לרבות הוצאות עדים, בסך 750 ₪.

אם הסכום כאמור, 10,750 ₪, לא ישולם בתוך 21 יום מיום פסק הדין הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום י"ט בתשרי, תשס"ז (11 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת

 

 



לייבסיטי - בניית אתרים