תביעה קטנה/יעוץ וגישור

WWW.TviaKtana.co.il

עו"ד הדס קריספי
נטלי אדר מגשרת מוסמכת
פתרון סכסוכים בדרך אחרת

 

 
דף הבית >> פסיקה >> ת.א. 3267/06 סאפקר נ' ביוטי-פיל אינטרנשיונל בע"מ
 

 

 

בית משפט השלום בראשון לציון

א  003297/05

 

סגנית נשיא

 

19/11/2006

 

בעניין:

סאפקר מיכל

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד ברגינסקי

התובעת

 

 

נגד

 

 

 

ביוטי-פיל אינטרנשיונל בע"מ

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד איתן האזרחי

הנתבעת

  

 

1.      בפניי כתב תביעה אשר הוגש על ידי הגב' מיכל סאפקר (להלן: "התובעת") כנגד ביוטי-פיל אינטרנשיונל בע"מ (להלן:"הנתבעת").

 

            העובדות הצריכות לעניין

2.         התובעת, בת 28 שנים, פנתה לנתבעת לצורך הסרת שיער לצמיתות בבית השחי ובמפשעה. התובעת טוענת כי פנתה לנתבעת "בעקבות פרסומים שונים של הנתבעת" (סע' 3א' לכתב התביעה), ואף צירפה לכתב התביעה את עותקי הפרסומים עליהם הסתמכה לכאורה בהחלטתה לפנות לנתבעת לצורך הסרת השיער.

           

לדברי התובעת, היא הגיעה לפגישה אצל הנתבעת "ונערך לה ראיון אצל נציגת שירות מטעם הנתבעת, שבו סוכמו תנאי התשלום, ונחתם חוזה" (סע' 6 לכתב התביעה). התובעת טוענת כי עובר לחתימת החוזה, ו/או עובר לתחילת הטיפול לא נערכה לה בדיקה רפואית כלשהיא (סע' 7 לכתב התביעה), ולאחר שהתובעת שילמה את עלות הטיפול בסך של 5,000 ₪, הוחל בטיפולים להסרת השיער. התובעת טוענת כי נאמר לה על ידי נציגי הנתבעת כי השיער בבית השחי ובמפשעה יוסר לצמיתות "... ב-100% במהלך 3 טיפולים, ואין סיכוי כלשהוא לכשלון הטיפול" (סע' 9ב' לכתב התביעה) ממש כפי שפורסם בפרסומי הנתבעת אשר צורפו לכתב התביעה. בכתב התביעה תיארה התובעת את אופן ביצוע הטיפול באמצעות מכשיר לייזר. התובעת הבהירה כי בניגוד לפרסומים, מדובר בטיפול מכאיב וכי "לפני הטיפול (כשעה) מרחה התובעת משחה (לדוקאין אמלה) לצורך הרדמה מקומית באיזור בו מבוצעת ההקרנה" (סע' 11ג' לכתב התביעה). לאחר קבלת כ-10 טיפולים "כואבים וממושכים" (סע' 14 לכתב התביעה) נפגשה התובעת עם רופא מטעם הנתבעת "שאמר לתובעת כי סיכוי הטיפול 10% בלבד" (שם), וכן המליץ להמשיך בטיפולי אפילציה ולא בטיפולי לייזר.

       התובעת ניסתה טיפול אחד באפילציה, ומיד הפסיקה אותו משום שגרם לה כאב רב, והיא "הרגישה כי היא מתעלפת" (סע' 18 לכתב התביעה). התובעת טוענת כי הטיפול נכשל, והשיער לא הוסר – ומכאן התביעה.

            התובעת צירפה לכתב התביעה את חוות דעתו של ד"ר יוסף שירי אשר קבע כי התובעת, על פי תכונות עורה ושיערה איננה מיועדת לטיפול להסרת שיער "מסוג זה" וכי ההבטחה שקיבלה בדבר הצלחתו הצפויה והמלאה של הטיפול "אין לה אחיזה במציאות".

 

            התובעת טוענת כי בשל כשלון הטיפול נגרם לה נזק, ומשכך היא תובעת פיצוי עבור הפרת ההסכם, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות, הפסד כושר השתכרות בעתיד, הפסדי הכנסה, טיפולים רפואיים בעתיד, וכאב וסבל.

 

3.         יובהר כבר עתה כי התובעת יצרה בלבול בין עילת תביעה חוזית לבין עילת תביעה נזיקית. במה דברים אמורים? מקריאה מדוקדקת של כתב התביעה עולה כי התביעה הוגשה בעילה חוזית – דהיינו הפרת ההסכם שנחתם בין התובעת והנתבעת. ודוק: אף חוות הדעת "הרפואית" אשר צורפה לתביעה איננה מתייחסת למצבה הרפואי של התובעת, אלא כל כולה מהווה "הסבר" מדוע התובעת לא התאימה מלכתחילה לטיפול הסרת שיער באמצעות לייזר או אפילציה, וסופה בקביעה נחרצת כי הטיפול נכשל. משמע – עניין לנו בתביעה לפיצוי כספי בגין הפרת הסכם, ואין מדובר בתביעה לפיצוי בגין טיפול רפואי רשלני שבוצע לתובעת.

           

לא זו אף זו, הטיפול נשוא כתב התביעה אינו מוגדר כלל כטיפול רפואי. מדובר בטיפול קוסמטי שעניינו הסרת שיער באמצעות שימוש במכשיר לייזר או באמצעות אפילציה, ומשכך, כל ההלכות המתייחסות לרשלנות רפואית אינן מענייננו, וחבל שהתובעת עירבה מין בשאינו מינו, וכללה בכתב התביעה עובדות ועילות שאין ביניהן קשר.

           

עוד, ולמען הסר ספק יובהר, כי בכתב התביעה טענה התובעת (בסע' 25) "כי הפגיעה היא תוצאה מרשלנותה ו/או הפרת חובות שבחוק של הנתבעת..." אלא מאי? מכיוון שממילא אין מדובר, ואף לא נטען וממילא לא הוכח, שמדובר "בפגיעה" רפואית, הרי שלא ברור על מה נסמכת טענת הרשלנות. ובאשר להפרת החובות החקוקות – הלכה מושרשת היטב היא כי אין לטעון לקיומה של הפרת הוראה חוקית, בבחינת סיסמה ריקה מתוכן. על הטוען הפרת חובה חוקית לפרט ולציין מהי החובה שהופרה, באיזה חוק מדובר, ומהו הסעיף שהופר לכאורה. התובעת לא עשתה כן.

          הדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב בכך שבסיכומיה זנחה התובעת טענות אלו ולא חזרה עוד עליהן, וטוב שכך.

 

4.         המצגים טרם החתימה על ההסכם

 

          התובעת טענה כי פנתה לנתבעת בהסתמך על פרסומיה אשר עותקים מהם צורפו לתצהירה. באשר לשתי הצרופות הראשונות (1 ו-2) אכן עולה מהן כי הנתבעת מבטיחה תוצאה "מושלמת" בטיפולים להסרת שיער, וכי הטיפול אינו כרוך בתופעות לוואי מטרידות או בכאבים מיותרים. אלא מאי? בעוד שהפרסום הראשון נעשה כנראה לפני כריתת ההסכם עם הנתבעת, הרי שבנוגע לפרסום השני – הוא אינו נושא תאריך, ולא ברור מתי נעשה. באשר לפרסום השלישי – מדובר בפרסום אשר צורף בחוסר תום לב משווע, ופוגם קשות באמינותה של התובעת, שכן עיון בפרסום זה מגלה שמדובר בפרסום מיום 27/1/05, בעוד שההסכם בין התובעת לנתבעת נחתם ביום 17/11/02, ומשכך ברור כי פרסום זה לא עמד בפני התובעת עובר לכריתת ההסכם עם הנתבעת.

            מהאמור עולה, כי הפרסום היחיד אשר כנראה פורסם במועד כריתת ההסכם בין התובעת והנתבעת, או בסמוך לו, הינו הפרסום הראשון אשר מבטיח תוצאה "מושלמת" בהסרת השיער.

            נשאלת השאלה מהו ערכו הראייתי של מסמך זה, ולעניות דעתי התשובה הינה כי פרסום זה חסר כל ערך ראייתי, וזאת משום שכדרכם של בעלי עסקים המפרסמים את עסקיהם, הם נוטים להגזים בתיאור השירות הניתן על ידם, וזאת על מנת למשוך לקוחות. לו היה ניתן הטיפול נשוא כתב התביעה רק על סמך פרסום זה, סביר להניח כי המסקנה היתה שהנתבעת הטעתה את התובעת, ולכל הפחות הגזימה בפרסום בהתייחס לתוצאותיה הצפויות של השיטה להסרת השיער, אלא מאי? מתברר כי פרסום זה השיג את מטרתו, וגרם לכך שהתובעת הגיעה אל הנתבעת על מנת לעבור טיפול להסרת שיער, ובכך להגשים את חלומה להיות בעלת עור חלק ללא שערות. קרי, מטרת הפרסום היתה למשוך לקוחות, ומטרה זו הושגה. לאחר שהלקוחות הגיעו לנתבעת, הן קיבלו הסבר מדוקדק באשר לאופן שיטת הסרת השיער, כפי שהבהירה הנתבעת בתצהיריה ובאמצעות עדיה, לרבות באשר לסיכויי הטיפול, כפי שפורט בהסכם.

            מתברר, כי לאחר שנוצר הקשר בין התובעת והנתבעת, נחתם ביניהן הסכם ביום 17/11/02, והסכם זה – ואין בלתו – הוא המסמך המשפטי המסדיר את יחסיהם המשפטיים של התובעת והנתבעת, קרי: חתימתה של התובעת על ההסכם מיום 17/11/02 (להלן:: "ההסכם") מבטלת כל מצג אחר שהיה, אם היה, לפני חתימתו.

 

5.         ההסכם

ההסכם שנחתם כאמור ביום 17/11/02 הוא לב ליבה של התובענה, שכן לטענת התובעת הפרה הנתבעת את ההסכם, ובשל כך הינה זכאית לכאורה לפיצוי. בתצהירה (סע' 10א') טוענת התובעת כי נאמר לה על ידי נציגי הנתבעת שהשיער בבתי שחיה ובמפשעתה יוסר לצמיתות "ב-100% במהלך 3 טיפולים, ואין סיכוי כלשהוא לכשלון הטיפול". התובעת חזרה על האמור בעדותה (עמ' 4 שורה 28-26, 31, עמ' 5 שורה 3, עמ' 6 שורה 10) אלא שלמצער לא נתתי כל אמון בעדותה של התובעת בעניין זה, ואבאר. ראש וראשונה יצויין כי טענותיה של התובעת באשר למה שנאמר או הובטח לה הן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, וככזה הינן חסרות כל ערך ראייתי.

לגופו של עניין, קריאת ההסכם מגלה ש"הגדרת המונח "הסרת שיער"... משמעותו היא הסרת השיער עד השלב של שערה פלומתית, קרי, שערה רכה, חלשה וחסרת פיגמנט", דהיינו, הנתבעת לא התחייבה מעולם להסרת כל השיער באופן מלא, אלא להפיכתו לשיער פלומתי רך, חלש וחסר פיגמנט, וזאת בניגוד גמור ומוחלט לטענותיה של התובעת. עוד עולה מקריאת ההסכם כי הנתבעת התחייבה "לפעול בהדרגה לדילול ו/או העלמת השיער..." דהיינו, מדובר בטיפול הדרגתי אשר תוצאתו "דילול או העלמת השיער" וכאמור, אין כל התחייבות להעלמה טוטאלית של השיער. עוד נאמר בהסכם כי "אם לא תהיינה התוצאות המקוות, קרי עד 80% בתום 5 טיפולים..." רשאי המטופל להמשיך ולקבל טיפולים "עד לקבלת התוצאה הנדרשת" וזאת "ללא כל תשלום נוסף".

התובעת אישרה כי קראה את ההסכם טרם חתימתו, ואף הבינה אותו (עמ' 4 שורה 17),  לפני חתימתה עליו. בניגוד לטענותיה בכתב התביעה ובמהלך הדיון, הבינה וידעה התובעת, כי הנתבעת אינה מבטיחה הסרה מלאה של השיער, כי אם הסרה חלקית באופן שהשיער שיוותר יהיה רך, פלומתי וחסר פיגמנט. לא זו אף זו, מקריאת ההסכם עולה כי התובעת קראה את ההסכם בדקדקנות, ומטעמיה היא, לא הסתפקה בהתחייבויות הנתבעת כפי שהן מפורטות בהסכם, והיא בחרה להוסיף שתי תוספות להסכם בכתב ידה.

האחת – הוספת סעיף 25 להסכם, והשניה בדף נפרד, כאשר עניינן של התוספות: "ללקוח תהיה הזכות להמשיך ולקבל טיפולים ללא הגבלת זמן ומספר טיפולים" והכל "לפי רצונה של הלקוחה". מהאמור עולה כי לא רק שהתובעת קראה והבינה את ההסכם, ממש כפי שאישרה בעדותה, אלא שהיא שמה דגש נוסף על ביצוע טיפולים ללא הגבלת זמן וללא הגבלת מספרם, והכל על פי רצונה. האם מכך ניתן להסיק – כפי שטוענת התובעת – כי סברה שאחרי שלושה טיפולים יוסר השיער?? לא ולא!! ואין מנוס מהמסקנה המצערת כי התובעת אינה דוברת אמת, וכי עובר לחתימתה על ההסכם קראה התובעת והבינה כי אין מדובר בהסרה מוחלטת, ואין התחייבות למספר טיפולים מסויים או למשך הזמן שיארך הטיפול, והיא אף הדגישה הבנה זו באמצעות התוספות בכתב ידה.

מעבר לצורך אציין כי למרות שאין ספק שהתובעת קראה היטב את ההסכם והבינה את כל סעיפיו, היא המשיכה לטעון כי הובטחו לה 100% הצלחה אחרי שלושה טיפולים (עמ' 4 שורות 28-27), וכאשר הופנתה להסכם עליו חתמה, ואשר מתייחס ל-80% הצלחה, טענה התובעת "לא זוכרת, לא שמתי לב שהחוזה מדבר על 80% הצלחה בלבד..." וכאמור, אין מנוס מהמסקנה כי התובעת איננה דוברת אמת, ולעניות דעתי לא היה בהסכם ולוּ סעיף אחד אשר לא נקרא, הובן והתקבל על דעתה של התובעת, וכפי שציינתי, התוספות להסכם בכתב ידה של התובעת, מדברות בעד עצמן באשר להיקף קריאתה של התובעת את ההסכם, והבנתה אותו על כל סעיפיו.

מעדותה של התובעת אף עולה כי קודם לחתימתה על ההסכם שוחחו נציגי הנתבעת עם התובעת, והיות והתובעת סברה כי אין די בהתחייבותה הכתובה של הנתבעת להמשיך ולתת טיפולים עד להגעה לתוצאה אופטימלית, הוסיפה התובעת את התוספת להסכם בכתב ידה, כפי שהעידה "בשבילי מילה זה כמו הסכם, אז מה שאמרו שיהיה רשום" (עמ' 4 שורה 32) וחזקה על התובעת שאילו הובטחה לה בעל פה הצלחה של 100% בטיפול, לאחר שלושה טיפולים, היתה מתקנת את ההסכם גם בנקודה זו, או מוסיפה התחייבות נוספת בכתב ידה. העובדה שלא עשתה כן, היא הנותנת, שאיש מאנשי הנתבעת לא הבטיח לה הצלחה בשיעור של 100%. בהמשך הגדילה התובעת לעשות כאשר טענה כי "אני חתמתי על ההסכם כי הבנתי שתוך 3 טיפולים זה יעבוד" (עמ' 5 שורה 4), ומפאת כבודה לא אתייחס לאמירה זו.

בחקירתה, כמו גם בסיכומיה, ניסתה התובעת לטעון כי העברית שבפיה אינה טובה ולכן "קראתי כמה שהבנתי" (עמ' 5 שורה 7). בנקודה זו ראוי להבהיר כי מדובר בהרחבת חזית שאינה מותרת, ומשכך יש לדחות טענה זו על הסף. מעבר לצורך אציין כי התובעת דוברת עברית רהוטה, ובחקירתה הוברר שסיימה בית ספר לאחיות בישראל, וכי למדה בשפה העברית. מהאמור עולה כי הנסיון לטעון לאי הבנת השפה, לא בא לעולם אלא כדי "להסביר" את גירסתה של התובעת, גירסה אשר עומדת בניגוד גמור ומוחלט לאמת.

מהאמור עולה כי ההסכם נחתם תוך הגעה לאומד דעתם המשותף של התובעת והנתבעת, אומד דעה אובייקטיבי ולאו דווקא סובייקטיבי, ומשכך יש לדחות את כל טענותיה של התובעת בעניין זה.

6.       נשאלת השאלה האם ההסכם הופר אם לאו, ולעניות דעתי התשובה היא כי ההסכם לא הופר, ואבאר. כפי שביארתי, הנתבעת לא התחייבה מעולם להסרה טוטאלית של שיער. מעדות התובעת עולה כי היא עברה 10 טיפולים בלייזר להורדת השיער, וכאשר נוכחה לדעת שהתוצאה המקווה לא הושגה, נפגשה עם רופא הנתבעת – ד"ר חיים שם דוד – אשר המליץ לעבור לשיטת האפילציה. התובעת עשתה טיפול אפילציה אחד ומיד הפסיקה שכן הטיפול הסב לה כאבים שלא עמדה בהם. צא ולמד, הנתבעת עמדה בחלקה בהסכם, והמשיכה את הטיפולים על מנת לעמוד בתוצאה המקווה, אולם התובעת הפסיקה אותם שכן הם הסבו לה כאב רב.

מקריאת ההסכם שנחתם בין הצדדים עולה שהנתבעת התריעה  בהסכם כי לאחר טיפול בלייזר "קיימת תופעה של צריבה ואדמומיות...", אולם אין איזכור לגבי כאב אשר עלול להיגרם כתוצאה מטיפולי אפילציה, אלא מאי? בשום מקום בהסכם לא התחייבה הנתבעת לביצוע טיפולים בלתי מכאיבים, מה עוד שכאב הוא עניין אינדיבידואלי ורמתו שונה מאדם לאדם. זאת, אף זאת, התובעת לא המציאה חוות דעת ממנה ניתן יהיה ללמוד מהי רמת הכאב המופקת בביצוע אפילציה, ומכל מקום, לא ניתן לבוא לנתבעת בטענות על כי הטיפול הינו טיפול מכאיב.

 

התובעת הפנתה למסמך החתום על ידי ד"ר שם דוד – צרופה 7 לתצהירה – ממנו עולה לכאורה כי "מראש הסיכויים להצלחת הטיפול 10% בלבד", התובעת רואה במסמך זה הוכחה ניצחת לטענתה כי רומתה על ידי הנתבעת אשר הבטיחה לה הסרת שיער, ולא עמדה בהתחייבותה. אלא מאי? ד"ר שם דוד נחקר, והשאיר רושם טוב על בית המשפט. ד"ר שם דוד הסביר כי הוא ראה את התובעת לאחר שעברה 10 טיפולי לייזר, ובמצב זה כבר היתה הבהרה מסוימת והחלשה מסוימת של השיער בבית השחי ובמפשעה, וכי במצב זה, כפי שראה אותו ד"ר שם דוד, הסיכוי להצלחת טיפול הלייזר הוא 10% בלבד. ד"ר שם דוד הבהיר בחקירתו כי אינו יודע מה היה צבע שערה של התובעת בתחילת הטיפול, וכן הבהיר כי אם צבע שיער התובעת בבתי השחי ובמפשעה דומה לצבע שיער ראשה, כי אז הסיכוי להצלחת הטיפול עמד על 50% או 60%, ואם נעיין פעם נוספת בהסכם אשר אינו מבטיח הסרה טוטאלית של השיער כי אם החלשתו, והפיכתו לפלומתי וחסר פיגמנטים, כי אז אינני רואה היכן הפרה הנתבעת את התחייבויותיה. ודוק: הנתבעת התחייבה להסרת השיער, וכאשר הוברר כי לא ניתן להשיג את המטרה בלייזר, נאמנה להתחייבותה, החלה הנתבעת לתת לתובעת טיפולי אפילציה, אותם טיפולים שהתובעת לא המשיכה בהם. סביר להניח כי אילו היתה ממשיכה התובעת בטיפולי האפילציה, היתה משיגה את מטרתה, ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד.

 

7.         התובעת מפנה לשני פסקי דין, מהם עולה לכאורה כי במקרים דומים פוצו התובעים, אלא שעיון באותם פסקי דין מלמד כי התשתית העובדתית אשר ביסודם שונה מהתשתית העובדתית נשוא תובענה זו, ואין להקיש מהם לגבי העניין אשר בפניי.

 

8.         בסיכומיה טוענת התובעת כי הנתבעת לא העידה את הגב' הילה פרטוש ואת המטפלות אשר ביצעו את הטיפולים בתובעת, ויש לזקוף עובדה זו לחובתה של הנתבעת. אינני סבורה כך. תצהירה של הגב' פרטוש הוצא מהתיק בהסכמת ב"כ התובעת, ועל כן לא ברורה טענתה בעניין זה. לוּ סברה כי ברצונה לחקור את הגב' פרטוש, יכולה היתה להתנגד להוצאת תצהירה, ולחילופין לבקש לחקור אותה כעדה מטעמה. התובעת לא עשתה לא זו אף זו, ועל כן לא ברורה טרונייתה.

באשר למטפלות שלא הוזמנו – מדובר בטענה תמוהה משהו שכן התובעת לא העלתה טענות לגבי טיב ואופן הטיפול, אלא לגבי תוצאתו בלבד, ואם כך, לא היה כל מקום לזמן את המטפלות למתן עדות.

 

9.         סוף דבר, ועל פי התרשמותי מהתובעת, דומני כי לא אטעה אם אקבע שהתובענה דנן הוגשה בגין התנפצות חלומה של התובעת אשר חפצה היחיד היה להסיר את השיער בבתי שחיה ובמפשעתה. התובעת התאכזבה קשות ומרות משהתברר לה כי לא תוכל להגשים חלומה זה, ובתסכולה הגישה את התביעה דנן. צר לי על אכזבתה של התובעת, אולם לא ניתן לתלות את קולר האשם בשל התנפצות החלום על צווארה של הנתבעת, ומשכך אין מנוס מדחיית התביעה.

 

שכ"ט עו"ד בסך 3500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק יושת על התובעת.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

5129371

54678313

ניתנה היום כ"ח בחשון, תשס"ז (19 בנובמבר 2006) בלשכתי.

 

                                                                               

דליה גנות, שופטת

ס. נשיא

 

 



לייבסיטי - בניית אתרים